על התערוכה

​

האמנית נורית גור לביא קרני משוטטת בשדות ובשבילים, ואוספת לחיקה את פרחי השדה. בסטודיו הכפרי, היא מתייחדת עם הפרחים והם יוצאים למסע משותף. הפרח במסע הלוויה, קמל ומשנה את צורתו, מקבל בהכנעה ובמסירות את תפקידו הזמני באטליה של האמנית והיא מצידה לומדת אותו על בוריו, על נימיו הדקים, גווניו, גבעולו ועליו.

 

בגלריה ע"א אפטר ברר מציגה גור לביא ארבעה גופי עבודות כארבע עונות שנה של יצירה אחת גדולה בה היא פורשת את כתב ידה וחושפת את נקודות מבט וחשיבה אישית.

 

גוף ראשון: מגילות

באטליה של גור לביא פרושות מגילות ארוכות, עליהן היא משרבטת במשך שנים את רחשי ליבה, אירועים מחייה האישים, מחשבות אסוציאטיביות, ציטוטים מתולדות האמנות ופרחים.

בתערוכה ארבע מגילות משתפלות מתקרת הגלריה אל החלל וחושפות רישומי פרחים, מילים ומשפטים המתארים מצבי זיכרון אישיים. בין המילה הכתובה לאיורים של האמנית מתקיים קשר אניגמטי שחושף רק במעט את החשיבה הרגישה והעמוקה שלה.

 

גוף שני: רישום על קיר

בפעם הראשונה בתערוכה, מתנסה האמנית ברישום פרונטלי על קיר, היא מתעמתת עם מצע חדש, קשיח מאתגר ובלתי מחיק. הפרחים השקועים בבטון, מקבלים את נגיעותיה האמנותיות כחלק מפעולה פיזית ישירה שאילצה אותה לצאת מאזור הנוחות, אל תהליכים פיזיים-רגשיים של עמידה ומחשבה פילוסופית.

 

גוף שלישי: שקט שחור

על הקיר הדרומי תלוי גוף עבודות של ציורי פרחים צבעוניים על רקע שחור המנתק את הפרחים מסביבתם הטבעית. גור לביא קוטפת את הפרחים ומניחה אותם כמו במאוזולאום, חנוטים בקבוצה ומקבלים חיי נצח.

גור לביא אוטמת את הדף בצבע שחור, מטשטשת את ההיסטוריה של כל צמח ופרח ומדגישה את הייחודיות של כל אחד לחוד וביחד כאסופה.

 

גוף רביעי: תחריטי פלורה פלשתינה

בתערוכה מוצגת קבוצת תחריטים בהם הפרחים הצבעוניים מקבלים מרקם של תחרה. הצבעוניות חלפה לה, והפרחים מקבלים מעמד אלוהי נטול גוונים ומלא במהות. המהות היא יסוד מרכזי בעומק היצירתיות של האמנית. הקשר לאדמה והצעידה עליה, ההתבוננות בטבע, הבחירה בפרשנות עמוקה, העקביות והמסירות בארבע עונות השנה ליופייה של ארץ ישראל והבקיאות שלה בכל אחד ממושאי הציור וגם כתיבתה האישית - אלה מגלים וחושפים את הרגישות האינסופית של האמנית.

​